<h1>שבלי הלקט הקצר דין כבד סימן י"ד</h1>
<h2>דף קח.</h2>
זהו אשר פירש ר' (יצחק) לר' נתן אחיו זצ"ל, כבד דבוק בחתיכה שלו במקום שדרכו לידבק, ונתבשל בחתיכות הרבה, ואין באותה חתיכה הדבק בה ששים כנגד הכבד לבטל את הכבד עצמו, אותה חתיכה נעשית נבלה כולה מחמת הכבד הדבוק בה, ואוסרת כל החתיכות שנתבשלו עמה אפילו הן אלף כנגד אותה חתיכה של בשר, מפני שהן מינה, ומין במינו אפילו באלף לא בטיל, ואותה חתיכה מין בשר הוא כמו שאר החתיכות, ואעפ"י שהאיסור מחמת דם הוא בא לאותה חתיכה, אפילו הכי אסורות, שהרי החתיכה עצמה נעשית נבילה והדר הויא לה מין במינו. ואם אינו דבוק וחתיכות הרבה עמו, לא אסר אלא לפי טעמו, מפני שהכבד עצמו אוסרת ואינה נאסרת, שהוא עשוי לפלוט ואינו חוזר ובולע, ואף לדברי האומר [קי"א ע"א] שלוקה אוסרת ונאסרת, זהו מפני שנעשית שלוקה חוזרת ובולעת בנותן טעם [אם הוא פחות מששים, אבל אם] ואם מתחילת בישולו עד שליקתו יש ששים לבטל עצמו, אין לחוש לא לפליטתו ולא לבליעתו והוא עצמו מותר. הילכך, נמצא מבושל או שלוק עם חתיכות כשאינו דבוק ויש שעורו בששים הכל מותר. ותמיה אני, הואיל והכבד עצמו היתר, היה לנו לשער במאי דנפיק מיניה, דכי אמרינן בדידיה משערינן, כשהחתיכה כולה של איסור, ואף לרבינו שלמה מטרוייש ז"ל נדמה כן, אלא שאין רוצה להתיר אי לאו דאיכא ששים כשיעור דידיה. אבל ראיתי מעשה לפניו בכבד שאינו דבוק ואסר, ואע"ג שהיו עמו ששים כמותו לא בטיל, דחשיב כבד מין במינו ותמהתי על זאת. וכי משערינן, קדרה ואילפס גופה משערינן, וכן היה רבי נוהג. [שבלי הלקט דין כבד סימן י"ד]. וזהו אשר פירש רבינו יצחק לר' נתן אחיו, כבד דבוק בחתיכה שלו במקום שדרכו לידבק, ונתבשל בחתיכות הרבה, ואין באותה חתיכה הדבק בה ששים כנגד הכבד לבטל הכבד עצמו, אותה חתיכה נעשית נבילה כולה מחמת כבד הדבוק בה, ואוסרת כל החתיכות שנתבשלו עמה, אפילו הן אלף כנגד אותה חתיכה של בשר, מפני שהוא מינה ומין במינו לא בטיל אפילו באלף, ואותה החתיכה מין בשר היא כמו שאר החתיכות. ואעפ"י שהאיסור מחמת דם בא לאותה חתיכה, אפילו הכי, כל החתיכות אסורות, שהרי החתיכה עצמה נעשית נבלה, והדר הויא ליה כמינו ולא בטיל, ואם הכבד אינו דבוק וחתיכות הרבה עמו, לא נאסר אלא לפי טעמו, מפני שהכבד אוסרת ואינה נאסרת שהוא עשוי לפלוט ואינו חוזר ובולע, ואף לדברי האומר שלוקה אוסרת ונאסרת, זה מפני שנעשית שלוקה חוזרת ובולעת בנותן טעם, ואם מתחלת בשולו עד שליקתו יש ששים לבטל עצמו, אין לחוש לא לבליעתו ולא לפליטתו והוא עצמו מותר, הילכך נמצא מבושל או שלוק עם חתיכות כשאינו דבוק ויש שיעורו בששים הכל מותר.
<h2>דף קי:</h2>
וכך סידורו של כבד, אם נקרע מן התרנגולת לגמרי, ואחר כך נתבשל בין בכלי בין בקדירה עם התבשיל ושאר הבשר, משערינן בששים בין הבשר ושאר כל התבשיל, והבשר לאו מין כבד הוא, כי הכבד דם גמור הוא אלא שהתורה התירה כנגד הדם, ובשר התרנגולת הרי הוא כמרק וכירקות, ומין בשאינו מינו הוא, ומשערינן בששים כשאר כל איסורין שבתורה בנותן טעם, אבל אם הכבד מעורה בתרנגולת או באחת מן החתיכות, התרנגולת ככל החתיכה אף התרנגולת נדון ככבד ואינה ככבד, נדונת ככבד, שכולה כחתיכה של איסור וכי משערינן בדידיה קא משערינן, ואינה ככבד, דאילו הכבד לאו מן בשר הוא, וכשהוא בפני עצמו נחשב התרנגולת כמרק וכקיפה דכולהו לאו מין כבד הוא, אבל עכשיו דמשערינן בכולה חתיכה, זו התרנגולת מזו החתיכה היא, ומסלקינן בשר התרנגולת כאילו אינה, ואם נשאר במרק כדי ששים מותר הכל חוץ מחתיכה שהכבד תלויה בה, ואם לאו אסור, דבין רב ובין רבא כר' יהודה סבירא להו דמין במינו לא בטיל [ק' ע"א], ותרוייהו סבירא להו כר' יהודה דכיון דנתנה טעם בחתיכה, חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות, התרנגולת ככל החתיכה אף התרנגולת נדון ככבד ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו, ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. וכן מפורש בהקומץ רבה [מנחות כ"ג ע"א], ור' חסדא ור' חנינא אליבא דר' חייא, כולהו אליבא דר' יהודה אזלא שמעתא, וכותיה סבירא להו, ובשאר דבר איסור שנפל להיתר אין לדמות לזה (אכילת) [אפילו] בשר ובשר מין ושאינו מינו, דהאי היתר והאי איסור, כך מפורש במנחות [שם], וכן הלכה וכן הכשירו. עד כאן ממחזור דוויטרי. [שבלי הלקט דין כבד סימן י"ד]. וכן סידורו של כבד, אם ניטל מן התרנגולת לגמרי ואח"כ נתבשל בין בקדירה בין בכלי עם התבשיל ובשר, משערינן בששים. והבשר לאו מן כבד הוא, כי הכבד דם גמור הוא אלא שהתורה התירו כנגד הדם, ובשר התרנגולת הרי הוא כמרק וירקות, והוי מין בשאינו מינו ומשערינן בששים כשאר כל איסורין שבתורה בנותן טעם, אבל אם הכבד מעורה בתרנגולת או באחד מן החתיכות מהתרנגולת, אף התרנגולת או החתיכה נדונת ככבד שכולה כחתיכה של איסור, וכי משערינן בדידיה משערינן, וגם אינה ככבד דאלו הכבד לאו מין בשר הוא וכשהוא בפני עצמו נחשב התרנגולת כמרק וכקיפה, דכולהו לאו מן כבד הוא, אבל עכשיו דמשערינן בכולה חתיכה מסלקין בשר התרנגולת כאילו אינה ואם נשאר במרק כדי ששים מותר הכל חוץ מן החתיכה שהכבד תלויה בה וגם כל החתיכות אסורות מפני שהן מינה, וקימא לן כר' יהודה דכל מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו.
תרנגולת שנתבשלה ונמצא בה כבד שלה פחות מכזית, זורק את הכבד ואוכל את התרנגולת. מה טעם, מפני שהכבד בעצמו הוא, [ה]אוסר את המאכל, אף ע"ג דעשוי לפלוט ולא לבלוע אותו דם שנפלט מן הכבד, דודאי דם שנפלט ממנו אינו יותר מששים בתרנגולת, (ושעורו של דם כזית בתרנגולת) [ו]מותרת. וכבד שימצא בבישול והוא ניטל ממקומו, אם יש באותו בישול ששים כשיעור אותו כבד, הכבד אסור והתבשיל מותר. פחות מששים התבשיל והכבד אסור, אע"פ שאינו בולע. וכן מנהג במקומינו, כשמוצאין הכבד בתבשיל (ואין) [ויש] בו ששים, זורקין הכבד והתבשיל אוכלין. ואם כבד מבושל ואינו נוטל מן העוף, יש לשער אם יש ששים כנגד כל העוף התבשיל מותר והעוף אסור, לפי שהיא כחתיכה של חלב, ומסלק את האיסור והשאר מותר. פחות מששים הכל אסור. הוא הדין אם נחתך אבר מן הכבד. וששאלתם, מהו לבשל הכבד לבדה בקדירה חדשה, בהלכות רב יהודאי גאון זצ"ל מצינו, בין לבדו בין בהדי בישרא אסור. והגאון מופלא ומובהק בדורו היה, ואף ע"פ שיש לנו לישא וליתן בדבר, אין לנו כח לבטל דבריו ולהתיר מה שאסר. כבד והראש אסור לבשלם יחד בפרור, מפני שהכבד פולט דם ונבלע בבשר הראש, ואע"ג דתנן הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שפולטת ואינה בולעת, לא רצה לסמוך עליה רבי, שלא הוברר אם הלכה היא, לפיכך אסר את הכבד כשאר המאכל. [שבלי הלקט דין כבד סימן י"ד]. תרנגולת שנתבשלה ונמצא בה כבד שלה פחות מכזית, זורק את הכבד ואוכל את התרנגולת. וכבד שנמצא בבישול והוא ניטל ממקומו, אם יש באותו בישול ששים כשעור אותו כבד, הכבד אסור והתבשיל מותר, פחות מששים הכבד והתבשיל אסורים, אעפ"י שאינו בולע. וכן המנהג במקומינו כשמוצאין כבד בתבשיל אם אין בו ששים זורקין הכבד והתבשיל אוכלין. ואם כבד מבושל ואינו נטול מן העוף, יש לשער אם יש ששים כנגד כל העוף התבשיל מותר והעוף אסור לפי שהוא כחתיכה של חלב, ומסלק את האיסור והשאר מותר. פחות מששים הכל אסור. שאלו, מהו לבשל את הכבד בקדירה חדשה, בהלכות רב יהודה גאון מצינו, בין לבדו בין בהדי בשרא אסור. ואחר שהגאון המופלא והמובהק אמר כן, אעפ"י שיש לנו לישא וליתן בדבר אין לנו כח לבטל את דבריו ולהתיר מה שאסר. כבד והראש אסור לבשלם בפרור, מפני שהכבד פולט דם ונבלע בבשר הראש, ואע"ג דתנן הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שפולטת ואינה בולעת, לא רצה לסמוך עליה ר', שלא הוברר אם הלכה היא. לפיכך אסר את הכבד כשאר המאכל.
<h2>דף קיא.</h2>
לצלות כבד עם הבשר, דרש מרימר, בין כחלא בין כבדא, תותי בישרא שרי, עלוי בישרא דיעבד אין לכתחילה לא. ולדידן אסור לגמרי, אפילו דיעבד לפי שהשפודים שלנו אינם תלויין אלא שוכבין, ופעמים שמרים זנב השפוד ונמצא התחתון עליון, ופעמים שמשפילו ונמצא חבירו עליון, לפיכך בין שהכבד למטה ובין שהכבד למעלה אסור. [שבלי הלקט דין כבד סימן י"ד]. לצלות כבד עם הבשר, דרש מרימר, בין כחלא בין כבדא, תותי בשרא שרי, עלוי בשרא דיעבד אין לכתחילה לא. ולדידן אסור לגמרי אפילו דיעבד, לפי שהשפודים שלנו אינם תלויים אלא שוכבים, ופעמים שמרים זנב השפוד ונמצא התחתון עליון ופעמים שמשפילו ונמצא חברו עליון לפיכך אסור בין שהכבד עליון בין שהכבד תחתון.
